ניסים הליצן אומר את כל האמת

כמה רחוק אפשר ללכת ביחד/ במופע רחוב/ בלי עיריות בלי מפיקים בלי תיווך/ בלי גוזרי קופונים, פשוט הכל הפוך/

מפגש אמיתי בין אמן לקהל/ מפגש מתהווה שהוא קצת מעורפל או מבולבל/ כי פרפורמנס עושים באהבה או לא עושים בכלל

היצירה עושה שימוש במרכיבים המסורתיים של מופע רחוב, שנועד למשוך קהל עוברים ושבים, היא גם מציעה טקסטים רפלקטיביים שעוסקים בתפקיד הליצן והבדרן ברחוב. התכנים מבקשים לערער על המרחק שבין 'תרבות גבוהה' ו'תרבות נמוכה', בין קודש לחול, ובין אופן ייצור האומנות במסגרת המרחב המוסדי השמור (התיאטרון) ובין קיומה במרחב הציבורי הפרוץ (הרחוב).

ביצירה נבחנות כמה סוגיות, לא פשוטות בכלל, האדמה החרוכה שהותיר משבר הקורונה בעולם התרבות וירידת קרנה של האומנות והסתפקות הקהל בתכנים בידוריים. היצירה מונעת מתוך האמונה שאפשר לעשות משהו חי יותר, אמיתי יותר, ישיר ובלתי אמצעי כמו שרק הרחוב מאפשר, אבל גם בעל ערך, בעל משמעות, עם אמירה אסתטית ופוליטית החורגת מתחום הבידור.

 

כדי לעשות את זה, נרתמים האמצעים המקובלים בז'אנר (הפעלת קהל, סחיטת מחיאות כפיים, מתנדבים וכדומה) אלא שהפעם נדרשת מהקהל כנות – צעקות התפעלות או שאגות בוז, עגבניות רקובות או שטרות כסף, הכל מתקבל באותו אופן, בלי העדפה, הלב של הניסוי הזה הוא באינטראקציה ישירה עם הקהל, בניסיון לאמן אותו להגיב בזמן אמת, ללמוד את סוג התקשורת הזאת, להיפתח אליה, להקשיב.

 

ביצירה יש מצע ביוגרפי רחב, הלקוח מעבודתו של היוצר בשנים האחרונות, כליצן רמזורים. שם בין ירוק לאדום התגבשה דמותו של ניסים – השם שדרור בחר לומר כששאלו לשמו.

 

ביצוע, טקסטים, כוריאוגרפיה, עיצוב אובייקטים, קונספט: קזויו שיונוירי ודרור ליברמן

ליווי אמנותי, פיתוח קונספט: עידית הרמן

מוזיקה מקורית, הפקה מוזיקלית: אורי שוורצשטיין

שותפים למחקר אמנותי: נועם בן ישראל, מאיה שוורץ, גיל צירלין

עיצוב כנפיים: ארתור אסטמן

הפקה: נילי ממן

עיצוב תלבושות: עידית הרמן

ניהול חזרות: אורין יוחנן