תיאור
אם נפשפש בהיסטוריה נגלה שהאנושות התפתחה, התקדמה, התפלגה ונלחמה סביב החרא.
החל מהמאה ה- 16, כשהתחלנו לאגור את ההפרשות שלנו בבתים, החלה ההפרדה הברורה בין הפרטי לציבורי.
וכשכל אחד שומר לעצמו את השיט שלו, השפה גם היא עוברת עידון, כזה שהולך ומסרס את האפשרות שלנו לביטוי, לבוטות, לפשטות.
כיום השפה כנועה לפוליטיקלי קורקט, מצונזרת להחריד וצועקת בין השורות את הבלתי מעודן.
אקט החירבון, והגודש שמתמלא בנו מדי יום ביומו מנציח את קיומנו הארצי כמזוהמים חסרי תקנה.
אם כך מדוע גוש של אחד שווה יותר משל אחר? איך הדבר הטבעי כל כך שכולנו מייצרים הפך להיות בושה?
ומה יקרה אם נעז לשתף ולהתחלק בתוכן הלא מפולטר שלנו?
המופע מציג פרספקטיבה חדשה, המציעה להתענג על החרא ולמצוא בו השראה ופורקן. להעריך אותו כחומר גלם
בעל פוטנציאל ליצירה דשנה. להחזיר את הפרא שבנו ולהפסיק להתמגן בנימוסים ופוליטיקות.