השדה

מתי לאחרונה עצרנו והתבוננו באובייקטים, בתזוזות ובאינטרקציות שמרכיבים רחוב סואן? לאן אנחנו מפנים את המבט כשאנו חוצים את המרחב הציבורי? אילו התרחשויות גורמות לנו להשתהות ולהתמקד בסיטואציה ספציפית, בתנועה הבלתי פוסקת של העיר?
תיאטרון קליפה הוותיק ממשיך למתוח את גבולות המדיום, וחזר לפסטיבל ישראל בפעם השמינית כדי לערוך מחקר עמוק על היחסים שבין קהל לפרפורמר, וכדי לבחון את הזירות החברתיות והפוליטיות שבהן מתקיים האקט האמנותי.
"השדה" הוא מופע שעוסק בדמיון, באינטרפרטציה ובחשדות, ומבקש ליצור חריגות קטנות במציאות העירונית המוכרת.
אנחנו מוזמנים לעמוד במרומי מרפסת גבוהה ומרוחקת ולהתבונן בקו התפר שבין רחוב יפו לבין הרחובות שנמתחים לאורך חומות העיר העתיקה, בעוד שחברי התיאטרון נטמעים בנוף המונומנטאלי, והופכים לחלק מההתנהלות שמאפיינת את שעת הדמדומים מדי יום.
ועם זאת, על אף ההתנהלות השגרתית לכאורה בשדה העירוני היומיומי, פעולות מינוריות ייצבעוּ באור שונה ויתפסו את תשומת ליבנו.
בשל נקודת המבט שלנו כקהל, ומתוך הציפייה שמשהו יתרחש, הנרטיב של השדה לא נבנה אך ורק מהפעולות השונות של הפרפורמרים; הוא מתרחש בדמיונו של כל צופה וצופה בקהל, ומתפצל לאינספור נרטיבים שונים.
במופע שהוא למעשה הזמנה לניסוי אישי בעבור מי שצופה בו, יצופו שאלות שחלקן נוגעות לפרשנות אינדיבידואלית של יצירה פרפורמטיבית, וחלקן נוגעות למידות החרדה, החשדנות ואולי אפילו האדישות שמתעוררות בנו כשאנו מביטים בסביבה אורבנית טעונה.

קונספט: עידית הרמן | יצירה ופיתוח: אריאל ברונז, ארתור אסטמן, גל וולינץ, עידית הרמן | בימוי: אריאל ברונז, עידית הרמן | עיצוב תנועה: ארתור אסטמן | תלבושות ואביזרים: עידית הרמן | הפקה: מרן אלדרס בראז | הפקה בפועל: מרוואן מקבל | יח״צ: קרנית בסון | מדיה חברתית: יותם מיכאל יוגב | עיצוב גראפי: מתן שליטא
מופיעים: ארתור אסטמן, אריאל ברונז, אנדרסון בראז, רפאל האוגס, גל וולינץ, אנה זקרבסקי, אלכסנדרה טולפנוב, לילה טולפנוב, שאדי פרנסיס מג'לטון, צבי פטרקובסקי, דניאל פייקס, קזויו שיונוירי

ביקורות:
הזיה ירושלמית לתפארת: "השדה" משקיפה על כל מה שיפה ומוזר בעיר הבירה
נדב מנוחין, וואלה